שיעור של הרב יהושע דאשיף ב"חוי'ה גופנית" -- אור לז' חשון תשע"ב
לפעמים יש מתח ולחץ במשפחה שמסתובב בתת מודע בתוך המשפחה, והרבה פעמים קורה, שאחד מבני המשפחה סופג אותו בעיקר וזה מאפשר לשאר המשפחה לתפקד נורמלי. המשפחה היא כמו גוף, וכל בן אדם במשפחה זה כמו איבר אחר.
לפי שיטת SEרוב המחלות באות במקור מהרצון לברוח או להתקיף והוא לא יכול.
כשבן אדם מתנתק מהמקום הטבעי שלו, וזה גורם צמצום בכל מערכות הגוף, ולכן הרבה פעמים הוא מרגיש מאויים ולחוץ, ואפי' מתוסכל ומיואש, ללא שום סיבה נראית לעין.
הרבי מליובאוויטש אמר פעם, שכל הדור שלנו הוא בגדר "תינוקות שנשבו", כי אנו מנותקים מאמונה ובטחון בהשם – "הסביבה הטבעית" שלנו.
הסוכה היא הזדמנות לחזור לטבע היהודי, להתחבר חזרה למקור שלו
7 ימי סוכות הם 7 ימים של ניתוק מהרגלים לא טובים
שמחת החג מאפשרת לנו להתחבר בפנימיות אל המקור האלוקי של החיים שלנו.
בצאת החג אנו מכריזים 'ויעקב הלך לדרכו' – לצאת לעולם לקיים בו את שליחותינו -- לחבר את הגשמיות ואת הרוחניות להיות לאחדים.
הביקורת הזה הלא בריאה -- הוא משהו שבן אדם למד כשהי' ילד קטן.
בדרך כלל זה דבר שהוא למד בעצמו -- או שהי' לו איזה אסון, איזה טראומה, ואז הראש שלו השתנה. בדרך כלל זה בא מהרקע.
מה שקורה כשאנשים עוברים טיפול של טראומה -- אני לא צריך לדבר אתם להשתיק את הקול הזה, כי הוא בעצמו שותק. בגלל שזה בא מצימצום. זה ביטוי של צימצום ברמה של הבנה.
בשיעור שלפנינו הרב דאשיף מלמד אותנו "כלל גדול" בתקשורת, הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום.
מהו הקשר התקין והלא תקין בין מחנך למחונך, וכן – עד"ז – בין משפיע למושפע, בין חסיד להרבי, בין יהודי לבוראו? כל סוגי הקשר בעצם – אחד הם, וכולם צריכים להתבסס על מצות "ואהבת לרעך כמוך", שהיא "כלל גדול" בתורה בכלל, ובתורת החסידות בפרט.
הבא לקמן משמש איזה הקדמה קצרה (כי הנושאים בהם דן הרב דאשיף לא פשוטים כלל וכלל, וקיים בילבול גדול בזה בכלל), שתאפשר לכם להבין את השיעור יותר לעמוק:
השיעור של ד' ניסן תשע"א (שיעור 6)
ישנם אנשים שלצערנו, כשהם חשים את עצמם לא מחוברים לחוקים, חוקי העולם, חוקי התורה ומצות, הם חשים את עצמם לא בתוך איזה עול – חשים את עצמם במקום גאולה, בגלל שהם חשים את עצמם חופשיים.
וזה מחלה. מחלה שכלית, כשהבן אדם חש כשאין לו גבולות. הוא חושב הגיע למשהו, הגיע לאיזה "דרגא" רוחנית. וההיפך הוא הנכון, כי העולם בנוי בדיוק באופן הפוך. הקב"ה בורא את העולם באופן כזה שהוא קובע הלכה. ואחרי הביאור של הלכה שיש פסק דין. המשמעות הפשוטה של המילה "פסק דין" הוא שיש הפסקה לדיון. אנחנו הפסקנו את הבירור והגענו לסוף מעשה. זה פסק דין! הדיון נפסק! אנחנו כבר לא בתהליך בירור.
מה זה "דין" – זה ענין של גבורה. ומה זה גבורה? בדיוק בגבול הזה – לא יותר ולא פחות. אנחנו הבננו – על פי מידה מסויימת חייב להיות ככה! והפסק של הדין – שכבר הפסקנו לחפש איפה הגבול של הדבר הזה, ומתחילים להשתמש בגבול הזה בגלל שזה בא מהקב"ה ע"י התורה שבע"פ. והקב"ה בורא את העולם באופן כזה - וכמו שלומדים בתניא ובחסידות חב"ד בכלל – שהגבולות של הלכה דוקא הן השערים לאין סוף.
הבן אדם שלא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, על ידי הלכה, פסק הלכה, ולא חושב הלכה בכל מה שהוא עושה, לא מחפש את הפסק דין, את הגבורה, שע"י גבורה זו אנו מגיעים לעלי'ה והקשר עם הבורא, והקשר עם האין סוף – אם אין לנו את המקום הזה – אי אפשר להגיע לאין סוף!
שיעור חמישי ב"כללי החינוך וההדרכה" עפ"י שיטת "חוי'ה גופנית" (יום ה' כ"ז אדר תשע"א)
כמה נקודות מהשיעור:
- לא לשפוט את עצמו – זה לא עוזר לצאת מהבעי'ה רק מכניס את הבן אדם ל"מערבולת"
- הסיבות להתפעלות יתר והתרגשות יתר – ריקנות פנימית
- האדם עץ השדה, כח הצמיחה העצומה שבתוך כל אדם
- בקודש הקדשים הקול יצא מבין שני הכרובים. "אפי רברבי" ו"אפי זוטרי" – משפיע ומקבל. הדינמיקה של קודש הקדשים, שהיא בעצם קשר בין המשפיע והמקבל – היא היא הדינמיקה העיקרית של הבריאה כולה
הערב אנו מתחילים את השיעור הרביעי. אני מקווה הערב לסיים את ההקדמה, ומהקדמה זו אנו נצליח להבין הרקע, שמאפשר לנו לאפשר לנו מה שהרייץ והרש"ב רוצים מהכללי החינוך וההדרכה
כמו שבספר תניא –אני הכרתי פיזיקאי אחד שראה בספר תניא פיזיקה.
בן אדם שמבין בפסיכולוגי'ה רואה בספר תניא פסיכולוגי'ה.
וכן הלאה. בן אדם שהוא מקובל מבין קבלה בתניא. איך שיהי' לפי הרקע של בן אדם זה משפיע איך שהוא מסתכל בספר.
כל הכוונה בהקדמה כאן, בגלל שאני רוצה להסתכל בספר כללי החינוך עם עינים של בן אדם שמבין שאנחנו מדברים על תיקון. כל הספר מבוסס איך שהמחנך צריך לעבור את התהליך של תיקון, כל הזמן הוא צ"ל עם אצבע על הדופק, מי הוא, מה הוא, ומתוך הכרה עצמית דינמית – הוא יכול להיות נוכח לתהליך הדינמי שבתוך החניך. אם הוא לא עובר את התהילך הוא לא יכול לעזור לחניך. אי אפשר להעלות את השני למעלה מהרמה איפה שהוא בעצמו עומד.
שיעור שלישי ב"כללי החינוך וההדרכה" ושיטת SE
היסטורי'ה של הספר "כללי חינוך והדרכה"
להבין הרקע הנכון, שיאפשר לנו להבין את החומר.
רציתי להוסיף מילה על נקודה מהשיעור הקודם, שדיברנו על המוח, איך שהמוח עובד, יש ניוקורטקס, ואחר כך יש לימביק, ואחר כך המוח הזוחלי, המוח השלישי.
רציתי לומר, שכמו שאנחנו אומרים בחסידות, שהקדמה למחשבה דיבור ומעשה זה שכל ומידות, והשכל מגיע למדות, והמידות מפעילים מחדו"מ.
אפשר לומר שהמוח השני תמיד צריך להתגייס לעזור למוח קוגנטיבי, והוא המוח הרגשי.
או שהוא עוזר למוח השלישי – המוח הזוחלי – הוא ג"כ מגייס את המוח הרגשי, והוא המנוע המפעיל את המוח הזוחלי לפעול בכיוון התקפה או בריחה.
השיעור השני של הרב יהושע דאשיף. יום ה' אור לז' אדר א' ע"א
בשיעור השני בסדרה הרב דאשיף מסביר את עיקרי יסודות פעולת המוח לפי שיטצ הניורולוגי'ה המודרנית. איך פועלים המוח והגוף במצב התקין, ואיך פועל המוח והגוף במצב הסכנה? מהם הכוחות שהטביע בנו הבורא להתגבר על הסכנות הקיומיות, ומה קורה אם אנו בולמים את הכוחות הטבעיים האלו מלהשתחרר? מהי ההגדרה והסימטפומטים של "טראומה" בשיטת SE (חוי'ה גופנית), והעיקר – איך יוצאים מטראומה וחוזרים לתיפקוד תקין ומתפתח. איך אמור להתנהג המורה הרוצה להצליח עם תלמידיו בכיתה, ואיך צריך להתנהג ההורה, הרואה את הילדו חוזר מבית הספר עם הפנים עצובות ומושפלות? כל זה – בשיעור השני שסדרת השיעורים המרתקת ב"כללי החינוך וההדרכה" עפ"י שיטה טיפולית מודרנית מאת הרב יהושע דאשיף
