הערב אנו מתחילים את השיעור הרביעי. אני מקווה הערב לסיים את ההקדמה, ומהקדמה זו אנו נצליח להבין הרקע, שמאפשר לנו לאפשר לנו מה שהרייץ והרש"ב רוצים מהכללי החינוך וההדרכה
כמו שבספר תניא –אני הכרתי פיזיקאי אחד שראה בספר תניא פיזיקה.
בן אדם שמבין בפסיכולוגי'ה רואה בספר תניא פסיכולוגי'ה.
וכן הלאה. בן אדם שהוא מקובל מבין קבלה בתניא. איך שיהי' לפי הרקע של בן אדם זה משפיע איך שהוא מסתכל בספר.
כל הכוונה בהקדמה כאן, בגלל שאני רוצה להסתכל בספר כללי החינוך עם עינים של בן אדם שמבין שאנחנו מדברים על תיקון. כל הספר מבוסס איך שהמחנך צריך לעבור את התהליך של תיקון, כל הזמן הוא צ"ל עם אצבע על הדופק, מי הוא, מה הוא, ומתוך הכרה עצמית דינמית – הוא יכול להיות נוכח לתהליך הדינמי שבתוך החניך. אם הוא לא עובר את התהילך הוא לא יכול לעזור לחניך. אי אפשר להעלות את השני למעלה מהרמה איפה שהוא בעצמו עומד.
לאן שאני הגעתי אני יכול להבין את השני.
על כן הספר הזה שמדבר איך לעזור לחניך להגיע להתפתחות, אחריות על מי הוא, מהו איך הוא – המחנך צריך לעבור את התהליך הזה באופן תדיר.
ההקדמה הזו לתת לנו עיניים איך להסתכל על התהליך של התפתחות עצמית.
אח"כ אנו נתחיל עם הפרק הראשון.
התהליך הטבעי של בן אדם לא משנה איזה גיל, מ1.5 ועד היום האחרון שלו בעולם הזה – יש משהו שקורה בתוך כל בן אדם, וזה סימן להתפתחותו.
בן אדם בנוי באופן כזה מהקב"ה שהוא רוצה להוציא משהו מעצמו, איזה כוח, כשרון, רעיון – משהו מעצמו הוא רוצה שיגיע להעולם. ואח"כ הוא רוצה לראות את התוצאות.
ע"י התוצאות הוא משתקף דרך הדבר שהוא עשה, ורואה את עצמו על ידי הדבר שהוא עשה.
בן אדם מוציא החוצה מעצמו, ומצפה לראות את השינוי בחוץ.
אפי' ילד בן 1.5 -2 אנו יודעים עד כמה שהוא בריא לפי כמה שהוא מחפש לעשות בעולם: לבנות או לא לבנות, לסתור או לא לסתור, לחפש או לא לחפש, סקרנות או לא סקרנות. לפי זה אנו רואים אם הוא בריא או לא.
למה יש את זה – בגלל שזה מנגנון טבעי, שהקב"ה הטביע בתוכנו, שזה מאפשר לנו להתפתח, וגם זה מאפשר לעולם לעבור את התיקון.
בתהליך בריא הוא בעצמו מסתכל על מה שנעשה על ידו, ואח"כ הוא מודד את עצמו לפי ערך מה שהוא רואה.
למה מישהו נכנס לדיכאון באופן כללי?
בן אדם נכנס לדיכאון בגלל שהוא חש צורך לבטא משהו, ומאיזה סיבה הוא הגיע למסקנה, שמה שהוא מוציא החוצה לא נותן לו את התוצאות הראויות למה שהוא מצפה. אז מה שקורה בתוך הבן אדם – שרואה את התוצאות לא נכונות – או שזה גדול עליו, והוא חש אני צריך לברוח מזה. לפי מה שאני רואה את התוצאות. או שהוא לוקח את זה לאתגר.
לא יצא איך שמתאים לי – על כן אני מוציא עוד פעם החוצה ביטוי.
בן אדם בריא יכול למדוד לפי אתגר אם האתגר מתאים לו או לא מתאים לו, ואם לא מתאים לו הוא לא מתייאש בגלל שהוא מבין שזה לא שייך. אז הוא קם והולך לעוד אתגר ששייך. בגלל שרק ע"י השתקפות בן אדם יכול להתפתח.
והוא בונה את עצמו ע"י אתגרים יותר קשים, יותר מאתגרים. וזה תהליך הטבעי להתפתחות. זה שייך לכל החברות שבעולם.
בן אדם נכנס לדיכאון בגלל שהוא רצה להגיע לתוצאות מסויימות ומאיזה סיבה – כל אחד זה סיפור של עצמו – והוא לא יכול להגיע לתוצאות הראויות לציפיות שלו.
ובמקום לחפש עוד אתגר שכן מתאים, או שהוא מתייאש מכל האתגרים בכלל, או בגלל שהוא לא תקין, הוא שוב מחפש אתגר שהוא גדול עליו, בגלל שהוא לא יודע איך לחפש, ועוד פעם הוא נחלש, ומרגיש חוסר אונים מתוצאות האלו. ואז הוא מפסיק לפעול.
המוח הזוחלי בא לעזור לו לשרוד בהצלחה. וכשבן אדם רואה שהאתגר גדול עלי – והוא צריך לברוח או להתקיף – רואים זה אצל ילדים קטנים – שכשהוא רוצה לבנות משהו וזה לא הולך – אז הוא הורס, הוא צועק, בגלל שמתעורר אצלו האיום – לפי שמתעורר אצלו האיום, לפי שהוא לא רואה את התוצאות, שמאפשרות לו להתפתח.
מוח זוחלי עוזר לו להתקיף או לברוח.
בן אדם שלא יכול לא לברוח ולא להתקיף ולא יכול לשנות את האתגר, על כן הוא נכנס לדכאון.
האיום שבן אדם אינו יכול לבטא את עצמו – זה איום עוד יותר קיומי, פנימי, בגלל שהחיות האמיתית של הבן אדם זה החיות שמחייה אותו פסיכולוגית ורגשית. בן אדם חש את עצמו חי על ידי אתגר, שעל ידי אתגר הוא משתקף, רואה את עצמו בחזרה שאני כן עשיתי את זה, וזה נותן לי להרגיש טוב עם עצמי, ועוד פעם רצון לבטא עוד יותר החוצה, והמשכיות של האתגרים זה מה שמחייה את הבן אדם.
